תורת האבולוציה

תורת האבולוציה

התפתחות החיים, מוצא האדם וזיקתו אל הטבע

מאת ד”ר ב. דן

תורת האבולוציה, המיוחסת למורשתו המדעית של צ’רלס דרווין, התפתחה והפכה לאחדמעמודי התווך של המדע המודרני. אבולוציה הנה תאוריה מדעית כוללת, המנסה לחבוק עולם ולכנס יחדיו את מדעי החיים – כדי לתת מענה לשאלות הבסיסיות ביותר: כיצדנוצרו החיים ? כיצד התפתחו מיני חיים ? מתי הופיע האדם כיצור אנושי על פניהאדמה ומהיכן בא ? כיצד פועל הטבע ומהם עקרונות פעולתו ?אלו הן שאלות נוקבות, הנוגעות לבסיס החיים, ל”בריאת העולם”, למהות החיים ולתפקידם

של בני אדם במסכת המורכבת של חיים עלי אדמות. בהיותן שאלות יסוד, אין פלא שתורתהאבולוציה מצאה מתנגדים רבים באנשי דת, שראו באבולוציה קריאת תגר מהותית עלהתפיסה הדתית של מהות החיים, מוצא האדם ואפילו על עצם קיומו של אלוהים. לפנישנתמודד עם הפער המהותי שבין ההסבר הדתי של היקום לעומת ההסבר האבולוציוני – הבהנכיר, ולו בחטף, את עקרונות תורת האבולוציה ועיקרי טענותיה.

נקודת המוצא הבסיסית עליה נשענת תורת האבולוציה, נובעת מעצם שמה של התורה:אבולוציה במובן של התפתחות איטית והדרגתית של יצור חי, המשתנה בציר הזמן ומתפתחמדפוס ראשוני, קדמוני, אל עבר צורה או מתכונת שונה, המבוססת על הדפוס המקורי שלאותו יצור, אך צורתו ותכונותיו הנוכחיות שונים מכפי שהיו בעבר. גישת האבולוציה מניחה כי עקרון זה של “השתנות התפתחותית מתמדת” הנו עקרון טבע בסיסי שעליו בנויים החיים. ויותר מכך, האבולוציה כמסגרת מדעית-אמפירית )אמפירית = בת-הוכחה( מאפשרת להסביר את התפתחות החיים, את מוצא האדם, את גוף האדם ותכונותיו ואת מבנה המוח, את הטבע ואת החיים – לכולם יכולה התיאוריה לתת הסברים מדעיים אמפיריים.

והרי השתלשלות תולדות החיים ע”פ גישת האבולוציה: בראשית… היה המפץ הגדול – אותה התפוצצות קוסמית של אנרגיה שיצרה ומיקמה את כוכבי הלכת ביקום ובתוכם את כדור הארץ שלנו )ראה מאמר נפרד בנושא זה באתר חופש( ולאחר המפץ הגדול נוצרו תנאי הבסיס העיקריים לחיים על פני כדור הארץ והחל התהליך האבולוציוני. תחילתו ביצורים אורגניים ראשוניים בתצורות החיים הבסיסיות והפרימיטיביות ביותר, חד-תאיים, אמבות ואלגיות, אצות ומשטחים מיקרו-ביולוגיים, ראשונים ראשוניים, תאים חיים היוצרים יצורים שנפגשים ומתאחדים, מתפתחים ומתפצלים ליצורים אחרים ומשתנים בציר הזמן. ככל שעוברות שנות דור, מאות אלפי שנים, מיליוני שנים – כך הולכת ומתפתחת מורכבות החיים בתהליך האבולוציה, המכתיב שינויים והתפתחויות בציר הזמן. מאותם יצורים ראשוניים, לזוחלים הפולשים אל הים, מדמויי דגים ללטאות, מדינוזאורים ענקיים לציפורים, מזוחלים ביבשה ליצורי ים, מיצורים פרימיטיביים הפועלים עפ”י מרשמים גנטיים קשיחים, לחיות מורכבות יותר, מיונקים פשוטים ליונקים חברתיים מורכבים, משפחות שלמות של יצורים ההולכים ומשתנים, הולכים ומתפתחים.כך מסבירה האבולוציה את ריבוי המינים והמגוון העצום של יצורים בטבע. כל היצורים החיים, כולם בתהליך דינמי של חיים בהשתנות – כולם שותפים לחגיגה האבולוציונית הגדולה הקרויה – חיים.

התהליך האופרטיבי שבו פועלת האבולוציה, זה המתרחש בטבע, במציאות – הנו תהליך הברירה הטבעית המהווה את מנגנון השינוי על פיו פועלת האבולוציה. הברירה הטבעית הינה העדפה של יצורים שיש להם תכונות מתאימות לסביבה, על פני יצורים שתכונותיהם אינן מתאימות או פחות מתאימות. ה”לא מתאימים” לא ישרדו ויכחדו עם הזמן, בעוד שיצורים חיים המתאימים לסביבתם ימשיכו, בעצם הישרדותם, את תהליך האבולוציה של שינוי והתפתחות מתמדת.

כל היצורים החיים המוכרים לנו כיום התפתחו במהלך מיליוני שנות ההיסטוריה, מיצורים קדמוניים ראשוניים יותר אל צורתם המגוונת היום. במובן זה מספקת תורת האבולוציה הסבר למקורם של היצורים החיים ולתצורתם היום, לצד הסבר תהליכי השינוי וההתפתחות בציר הזמן. בהיותה תיאוריה חובקת עולם, נוגעת האבולוציה בכל תכונה ותכונה של יצורים חיים, במבנה הגוף, במבנה הגרעין והתא, באברי הגוף השונים ובמבנה המוח וצורת פעולתו. וכפי שהתיאוריה מסבירה את מקור החיים ותהליכי ההתפתחות, כך מסבירה התיאוריה את “מוצא האדם” מהיצורים שקדמו לו. האדם המודרני, ה-“הומו-סאפיינס” – האדם החושב, הינו היצור החי המפותח והמורכב ביותר שהתפתח מיצורי קדם-אדם שקדמו לו בתהליך האבולוציה, והם לפיכך אבותינו הקדמוניים.

“הומו-סאפיינס” הופיע כיצור אנושי לפני כ- 150,000 שנה והצליח להישרד ולהתפתח, בעוד שאבותיו הקדמוניים, הפחות מתאימים לסביבתם, נכחדו עם הזמן. אבות קדמוניים אלו, ששמם המדעי: אסטרולופיפיקוס )מתתי-זן א. “אפריקנס” ו א. “הביליס”( עברו שינויים והתאמות אבולוציוניות במעבר מחיי הקופים הגדולים בג’ונגל אל עבר הקיום הזקוף של קדם-אדם, שיצא אל מרחבי הסוואנה האפריקאית והתחיל להתפתח מבחינה מוחית ומבחינה חברתית. ומקדם-אדם זה )שכונה “הומו-ארקטוס – האדם הזקוף(, התפתח האדם “החושב”, המודרני על תכונותיו הפיזיות, הקוגניטיביות, החברתיות והתרבותיות. כל אלו צצו, התפתחו והתגבשו בתהליך המתמשך וההדרגתי של האבולוציה.

להמחשת ההתפתחות האבולוציונית של תכונה פיזית בגוף האדם – הבה נבחן את האגודל, אחד מאיברי הגוף שלו חשיבות מיוחדת בתהליך האבולוציה של האדם. ההסבר האבולוציוני להתפתחות כף היד האנושית והאגודל במיוחד, מתחיל ביציאה מהיער שבו, כל עוד חיו הקופים בתנועה בתוך היער, בין העצים, היה יתרון לבעלי כף יד שטוחה ואגודל קטן שלא הפריע לכף היד לאחוז וללפות גזעים וענפים כדי לנוע בסבך היער. אך במישורי הסוואנה הפתוחים, במקביל להזדקפות הקומה, החלה כף היד ללקט, לנבור, לפצח, לדחוף, להרים, להטיל ולזרוק – ובעלי כף יד “תלת ממדית”, שבה האגודל ניצב ומתנועע מול אצבעות כף היד, נהנו מיתרון משמעותי: הם יכלו להפגיש את האגודל עם האצבע הראשונה ולבצע  “אחיזה מדויקת” – . תכונות בסיסיות אלו, של מיקום האגודל מול האצבעות והיכולת לתנועה סיבובית של האגודל, הם המאפשרים לכף היד האנושית להחזיק חפץ, מקל או אבן, ללפות גזע כפטיש, או לשזור חוט במחט – תכונות שהן הבסיס לכל פעולות היד המתוחכמות – אחיזה, תפירה,  שזירה, כתיבה. וככל שליצור שהתפתח הייתה “אחיזה מדויקת” טובה יותר )כלומר אגודל ניצב יותר, ארוך יותר ובעל יכולת תנועה רחבה יותר(, כך התפתח מוח האדם ויצר, עבור כף היד, משימות מורכבות יותר המבוססות על “אחיזה מדויקת”. ובמקביל, התפתח גם המוח ויצר מיומנויות קוגניטיביות )חשיבתיות( מתאימות. ככל שכף היד יכלה לעשות שימושים מתוחכמים יותר ב “אחיזה מדויקת”, כך נדרש המוח למצוא רעיונות ודרכים להשתמש ביכולת זו. וכך, ככל שהתפתח האגודל, התפתח יותר גם המוח והפך ל”חכם יותר” בתהליך דיאלקטי  )היזון הדדי( שבין האגודל לבין המוח. ובצורה דומה התפתחו כל תכונות האדם ונוצרו דפוסי החיים האנושיים והתרבות האנושית, צורות חשיבה וצורות התמודדות – כולם תכונות שהאבולוציה “העדיפה” אותן ע”פ תכונות אחרות בתהליך הברירה הטבעית. כך מסבירה האבולוציה את צורת לידתו של התינוק האנושי )ראש גדול, גוף קטן(, את פניהם החלקות של נשים לעומת הזקן המעטר פני גברים, את צבע העור השונה של אנשים – ולמעשה כל תכונה ותכונה של כל בני אדם או של יצורים חיים כלשהם.

“הומו סאפיינסים”, בני אדם בצורתם המוכרת לנו כיום, התפשטו והרחיבו את אזורי המחיה שלהם באפריקה, במזרח התיכון, בהודו, בסין ובדרום אירופה. “הומו-סאפיינס” המשיך לעבור שלבים בהתפתחותו האבולוציונית: תחילת השימוש בכלים ראשוניים, חבירה לקבוצות חברתיות ראשוניות, כניסה לאזורי אקלים שונים )דבר שהשפיע על צבע העור של האדם ועל מבנה הפנים(. בשלב מסוים מתחיל התהליך ההדרגתי של ביות החיות )שבמסגרתו נוצרים שינויים אבולוציוניים בחיות “המבויתות” המאפשר להם להתאים עצמן לבני אדם ולחיות לצדם(. ובמקביל, ביות הצמחים )תחילת החקלאות(, ועוד לפני כן, “ביות האש”  והשימוש בה לבישול מזון, ליצור כלים, בשימור ובעיבוד עורות ומתכות. ומכאן קרובה האבולוציה לשלב התרבותי, לשלב הציוויליזציה, אשר מזוהה עם ההמצאה הגדולה של התקופה הקדמונית, במסופוטמיה )עיראק של ימינו(: כד החרס. המצאה טכנולוגית זו התרחשה, כנראה באקראי, ממדורת אש שנחפרה באדמת החימר של ארם-נהריים.

המפגש בין האש, המים ואדמת החימר, הוא שהביא ל”המצאת” הכד הראשון, שאיפשר ל”הומו-סאפיינס” לעבור מחיי נוודים-לקטים אל עבר אגירת מזון ותחילת הכלכלה המודרנית. החל משלב זה, ובזכות כד החרס, יכלו בני אדם לשמור על עודפי היצור )חיטה, שעורה, שמן, מלח( ולקיים סחר חליפין בעודפים אלו. התפתחות זו השפיעה כמובן על המסגרות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות הנמצאות גם הם בתהליך אבולוציוני של התפתחות והשתנות מתמדת.  וכאן חוזרים אנו אל הניגוד המהותי המתקיים בין האבולוציה כתיאוריה המסבירה את החיים לבין הדת המתיימרת גם היא לספק הסברים לפשר החיים, “בריאת העולם” , מוצא האדם ומשמעות חייו.

ההתנגשות בין הדת לבין האבולוציה היא חזיתית ובלתי מתפשרת. האבולוציה, באופן ישיר, אינה מכירה, ולמעשה שוללת, את עצם קיומו של אלוהים, וממילא שוללת את הרעיון של “בריאת העולם” כאירוע שהתרחש במטה קסמיו של איזה קוסם גדול – אלוהים. שהרי בעצם מהותה גורסת האבולוציה כי החיים מתפתחים כל הזמן, ומקורם ביצורים חיים פרימיטיביים המשתנים בציר הזמן ובהדרגה מתפתחים ומקבלים את צורתם הנוכחית. האבולוציה שוללת את קיומו של האלוהים ולמעשה מכתיבה גישה אחרת למוצא האדם, לייעודו של האדם, למחויבותו של האדם לסביבה האקולוגית שבה הוא חי ולכל מערכת היחסים שבין האדם לטבע. ככזו דוגלת האבולוציה בהתאמה לסביבה, ידידותיות כלפי הטבע ושימוש מבוקר ומכובד במשאבי הטבע, ובצניעות הווייתו של האדם בטבע – לא “פאר הבריאה” ולא “מותר האדם מן הבהמה” – אלא יצור ביולוגי חי, השייך לטבע, מעוצב בתכונותיו ע”י הטבע ומשתנה ע”י הטבע על פי מידת התאמתו לטבע. בתקופתנו הנוכחית מדגישה הגישה האבולוציונית את חשיבות הישרדותם של יצורים חיים, צמחים וחיות – שבחלקן נעלמים בתהליך הטבעי של האבולוציה, אך רבים נכחדים כתוצאה ישירה ממעשיהם של בני-אדם.

במיוחד מדאיגה צפיפות האוכלוסייה בעולם )6 מיליארד תושבי כדור הארץ כיום(2005)  צפויים להכפיל עצמם ל- 21 מיליארד בשנת 2030(, זיהום מקורות המים והתכלות המשאבים. נושאים אלו עומדים בראש מעיני המדע המודרני והחוקרים מטיפים את המסר והלקח האבולוציוני המטריד ביותר: בני-אדם, במספריהם הרבים ובמעשיהם, אינם מותאמים יותר לסביבה שבה הם חיים שכן פוגעים הם בטבע, מכלים את משאביו ויוצרים עומס בלתי נסבל על סביבתם הטבעית – והרי העיקרון האבולוציוני טוען כי ישרדו רק יצורים המתאימים לסביבתם – ואלו שאינם מתאימים, יכחדו ויעברו מן העולם. והנה גם כאן, הניגוד המוחלט בין התפיסה הדתית השמה את יהבה באלוהים )”… הוא יעשה שלום עלינו”( לבין המדע והגישה האבולוציונית הפונה להגיון המדעי של האדם, “החושב”, ולחוש האחריות שלו כלפי מעשיו וכלפי הטבע אשר ממנו הוא בא ואליו הוא שייך. בשם הדת, פועל האדם בניגוד לטבע וללא התחשבות בו. בשם הדת מתפוצצת אוכלוסיית העולם עד כי יכולת הקיום של בני האדם בעולם מוטלת בספק. בסופו של דבר, על פי עקרון האבולוציה, יכחדו בני האדם מעל פני כדור הארץ אם לא יפסיקו להזיק לסביבה המקיימת אותם, ואם לא יתאימו את עצמם לסביבתם – הם לא ישרדו !

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *