מיטוזה

-----------------------------------------------------------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: rentatar@gmail.com - שלחו כאן אימייל

כרומוזומים הומולוגיים
1. פרופאזה
הכרומוזומים מתקצרים ומתעבים בהדרגה. מחוץ לגרעין התא נמצא גופיף זעיר המכונה צנטריולה, הצנטריולה מוכפלת לשתיים עוד קודם לכן ובפרופאזה מתחילות שתי הצנטריולות לנוע לעבר שני קוטבי התא. בין הצנטריולות נוצרים סיבים חלבוניים ההולכים ומתארכים בהדרגה, וכך נדחפות הצנטריולות ומתרחקות זו מזו, וסיבי החלבון נפרשים בינהם. בכל כרומוזום מופיעה חלוקה לאורך, וכך כל כרומוזום נראה כאילו הוא מוכפל לשניים. כל מחצית אורך כזו של הכרומוזום נקראת כרומטידה. ההכפלה הנראית לעין (במיקרוסקופ) תואמת את העובדה שחומר הכרומוזום הוכפל עוד בשלב S.
הכפלת AND
2. מטפאזה
בשלב זה הכרומוזומים נודדים למרכז התא . בפרוטיסטים ובפטריות קרום הגרעין נותר בשלמותו, אך בתאים של אורגניזמים רב- תאיים נעלם קרום הגרעין. הצנטריולות מתייצבות בשתי נקודות מנוגדות, בשני הקטבים של התא, (או הגרעין), וביניהן מתוחים סיבים חלבוניים לכל אורך התא. מראה הסיבים המתוחים הזכיר לחוקרים את מראה הכישור, ומבנה חלבוני זה מכונה עד היום ” כישור החלוקה”. בכל כרומוזום מצוי גופיף המכונה צנטרומר. בחלק מן הכרומוזומים הוא נמצא באמצע, כפי שנרמז בשמו (centrum – מרכז, בלטינית), אך לא בכולם. הצנטרומר הוא חלק מן הכרומוזום, וקל להבחין בו על רקע המבנה דמוי המקל של הכרומוזום. בתחילת המטפאזה מופיעים סיבים, המתארכים גם מכיוון הצנטרומרים אל הקטבים; כלומר, כישור החלוקה בנוי מסיבים שצמחו משני כיוונים: מן הצנטריולות ומן הצנטרומרים. הסיבים בנויים מחלבונים בעלי כושר התכווצות. למעשה, הסיבים הצומחים מן הצנטרומרים מאפשרים את תנועת הכרומוזומים במהלך המיטוזה, והכרומוזומים מתארגנים זה לצד זה במישור המרכזי של התא. לאורך קו-משווה דמיוני הנמצא בדיוק בין קוטבי התא. “קו-משווה” ו”קטבים” הם דימויים המסייעים לתיאור הכרומוזומים המתאזנים במרכז כישור החלוקה. ייתכן שהסיבה להתכנסותם דווקא שם היא, שבמקום זה מתקיים איזון בין כוחות המתיחה של הסיבים המתכווצים. אך יש להדגיש, שהכוחות המאפשרים את תנועתם והתארגנותם של הכרומוזומים אינם ברורים במדויק. במהלך המטפאזה, הצנטרומרים מתחלקים לאורכם לשניים, ובסופו של שלב זה הם חצויים לאורכם.
3. אנפאזה
הצנטרומרים החצויים מתחילים לנוע לאורך סיבי הכישור, לעבר הקטבים. כל צנטרומר גורר אחריו כרומטידה אחת, וכך הכרומוזום השלם נפרד למעשה לשתי יחידות זהות, הנעות בכיוונים מנוגדים. מחצית הצנטרומר האחראית לתנועת הכרומטידה, זכתה בשל כך שם מיוחד: “קינטוכור” (מן המילה היוונית קינזיס = תנועה). סיבי הצנטרומר מתכווצים ומתקצרים ככל שהכרומטידות מתקרבות לקטבים. בגמר האנפאזה מתכנסות כל הכרומטידות בשני קטבים מנוגדים – מספר זהה והרכב תורשתי זהה בכל קוטב.
4. טלופאזה
בשלב זה הכרומטידות מכונסות בקטבים, וכל אחת מהן מהווה כרומוזום שלם. סביבן מתחיל להופע קרום גרעין, מתחילה תנועה של הציטופלזמה הזורמת לעבר הקטבים, והאברונים מתחלקים בין שני צידי התא. תנועת הציטופלזמה מכונה “ציטוקינזה” והיא משלימה את חלוקת התא. התא הופך בהדרגה לשני תאים; הצנטריולות נעלמות, וכך גם סיבי הכישור שצמחו מהן. במיטוכונדריה ובכלורופלסטים נמצאים פלסמידים המכילים כמות קטנה של דנ”א ואברונים אלה מתחלקים גם הם לשניים. כל תא חדש מקבל איפוא מספר שווה של אברונים כמו בתא הקודם.