78 שנה אחרי ההטבעה – ספינת ‘אלטלנה’ אותרה בעומק הים

-----------------------------------------------------------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: rentatar@gmail.com - שלחו כאן אימייל

ביוני 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות וכמה שבועות בלבד לאחר הכרזת המדינה, הגיעה לחופי ישראל הספינה “אלטלנה”. כשהיא נושאת על סיפונה כ-930 מעפילים, לוחמים וציוד לחימה רב שנרכש עבור האצ”ל, הפכה הספינה במהירות למוקדה של אחת הדרמות הפוליטיות והצבאיות הכואבות ביותר שידעה המדינה הצעירה.

העימות המזוין שפרץ בין כוחות “ההגנה” וצה”ל בפיקודו של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון לבין לוחמי האצ”ל בראשות מנחם בגין, הגיע לשיאו מול חופי תל אביב. בן-גוריון, שדגל בעקרון “צבא אחד ומדינה אחת”, ראה בהגעת הנשק תחת פיקוד נפרד איום ישיר על ריבונות המדינה. לאחר שנורו פגזים לעבר הספינה והיא עלתה באש, נהרגו 16 לוחמי אצ”ל ושלושה חיילי צה”ל. העימות הסתיים בהטבעתה של הספינה, וסימן את אחד הרגעים הקשים והמעצבים בבניית הממלכתיות הישראלית.

שנים רבות נותרה מיקומה המדויק של הספינה תחת מעטה של מסתורין, עד הלילה.

לאחר 78 שנה: האלטלנה נמצאה הלילה, 24 באוגוסט 2026, בשעה 00:30, במהלך מבצע חיפוש ימי מורכב, אותרה האונייה בשלמותה בעומק של 503 מטר, מערבית לחופי ישראל.

הדרך אל החוף: הרקע לרכישת הספינה ומסעה מצרפת

הסיפור של אלטלנה מתחיל הרחק מחופי ישראל, בעיצומם של הימים הסוערים שלאחר מלחמת העולם השנייה באירופה. האונייה, ששמה המקורי היה USS LST-138, שימשה במקור נחתת טנקים של הצי האמריקאי במהלך המלחמה. לאחר שהוצאה משימוש צבאי, היא נרכשה על ידי הנהלת האצ”ל בארצות הברית בראשות שמואל מר Merlin וחיים יבין, במטרה לשמש כלי שיט להובלת לוחמים ונשק לארץ ישראל.

שמה של הספינה – “אלטלנה” (שפירושו באיטלקית “נדנדה”) – היה שם העט של זאב ז’בוטינסקי, אבי התנועה הרוויזיוניסטית ومורה הדרך הרוחני של האצ”ל. בחודשים שקדמו להפלגה, ריכזו פעולי הארגון באירופה ציוד צבאי בהיקף נרחב ביותר. המטען כולל כ-5,000 רובים, כ-250 מקלעים, מיליוני כדורים, מאות אקדחים, מרגמות, ואף זחלים משוריינים.

הספינה הפליגה מנמל פור-דה-בוק בצרפת ב-11 ביוני 1948, בדיוק ביום שבו נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. מועד ההפלגה יצר סיבוך מדיני ומשפטי מורכב: תנאי ההפוגה שהוכתבו על ידי מועצת הביטחון של האו”ם והמתווך פולקה ברנדוט אסרו באופן מפורש על הכנסת נשק ולוחמים בגיל גיוס לאזור המשתתף בלחימה.

המלכוד המדיני והעימות מול הנהגת המדינה

הגעת האונייה יצרה דילמה קשה עבור מנהיגי המדינה הצעירה. מחד, צה”ל והכוחות הלוחמים בחזיתות השונות סבלו מחוסר חמור בציוד צבאי ובנשק קל. מאידך, הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 כללה הוראה ברורה על פירוק הארגונים המחתרתיים (האצ”ל והלח”י) ושילובם המלא במסגרת צבא הגנה לישראל.

מנחם בגין, מפקד האצ”ל, ביקש להגיע להסדר עם הממשלה הזמנית בראשות דוד בן-גוריון לגבי חלוקת הנשק. הצעת האצ”ל הייתה שחלק ניכר מהציוד יועבר ליחידות צה”ל, אך חלק קטן מנופה יוקצה ליחידות האצ”ל שפעלו בירושלים (שהייתה אז מחוץ שטחי המדינה המוכרים וניהלה מערכה נפרדת).

בן-גוריון ראה בדרישה זו קווים אדומים המאיימים על עקרון הממלכתיות והפיקוד האחיד. מנקודת מבטו, קיומה של מיליציה חמושה הפועלת בנפרד או מחזיקה בציוד צבאי נפרד היווה איום ישיר על ריבונותה של מדינת ישראל הצעירה, והיה עלול להוביל לכאוס פוליטי ולמלחמת אחים.

הדרמה בחופים: מכפר ויתקין ועד תל אביב

הספינה הגיעה תחילה לחוף כפר ויתקין ב-20 ביוני 1948. במקום החלה פריקה של חלק מהמעפילים והציוד. כוחות צה”ל כיתרו את האזור והציבו אולטימטום למפקדי האצ”ל למסור את הציוד ואת הספינה באופן מיידי לידי המדינה.

לאחר חילופי אש מקומיים בכפר ויתקין שבהם נהרגו לוחמים משני הצדדים, פקד מנחם בגין על הקברניט, גארי גלזנר, להרים עוגן ולהפליג דרומה לכיוון תל אביב, מתוך תקווה שנוכחות הספינה מול מרכז הארץ והציבור הרחב תמנע הסלמה נוספת ותביא לפתרון בדרכי שלום.

ב-22 ביוני הגיעה אלטלנה מול חוף תל אביב, סמוך לרחוב פרישמן. האווירה בעיר הייתה מתוחה עד הקצה. כוחות צה”ל קיבלו הוראה תקיפה למנוע את פריקת הנשק בכל מחיר. בן-גוריון נשא את נאומו המפורסם במועצת המדינה הזמנית, שבו טבע את המושג “התותח הקדוש” והדגיש את כורח הנסיבות להבטיח מרות אחת ויחידה במדינה.

תותח של צה”ל שהוצב על החוף קיבל הוראה לפתוח באש ישירה לעבר הספינה. פגז אחד פגע בבטן האונייה, שבה היה מאוחסן חומר נפץ רב, והיא החלה לעלות באש. הלוחמים והמעפילים שהיו על הסיפון נאלצו לקפוץ למים הסוערים תוך שהאש מתפשטת במהירות.

מחיר הדמים וההחלטה שמנעה מלחמת אחים

אירועי יום שרב זה חקוקים כאחד הפרקים הכואבים בתולדות הציונות. בסך הכל נהרגו בפרשה 16 לוחמי אצ”ל (שלושה מהם בכפר ויתקין ו-13 בתל אביב) ו-3 חיילי צה”ל.

למרות זעם עצום בקרב לוחמי האצ”ל והציבור הרוויזיוניסטי, יצא מנחם בגין בשידור רדיו דרמטי בתחנת “קול ציון הלוחמת”. בנאום נרגש ובוכה, פקד בגין על אנשיו שלא להרים יד איש על אחיו, והצהיר: “מלחמת אחים – לעולם לא!”. ניהול הממשבר בצורה זו מנע גלישה למלחמת אזרחים כוללת, שהייתה עלולה להחריב את המדינה הצעירה בעודה נלחמת על עצם קיומה מול צבאות ערב.

חשיבות הגילוי והמורשת ההיסטורית

מציאת השרידים בעומק 503 מטרים הלילה, 24 באוגוסט 2026, מעוררת מחדש את השיח הציבורי וההיסטורי סביב הפרשה:

• סגירת מעגל היסטורית: הגילוי מאפשר לראשונה מיפוי מדויק ומחקר ארכיאולוגי-ימי של הספינה, שהפכה לסמל של מאבק על זהות, מרות וממלכתיות.

• תיעוד ושימור: השימוש בטכנולוגיות צלילה מתקדמות, רובוטים תת-ימיים (ROV) וסריקות סונאר תלת-ממדיות מאפשר לתעד את מצבה של האונייה ולבחון דרכים להנצחת הנספים והאירוע.

• שיעור באחדות: פרשת אלטלנה נזכרת עד היום כמופת של אינטרס לאומי מעל כל מחלוקת – בעיקר בזכות הבלגה והחלטתו של מנחם בגין למנוע בכל מחיר מלחמת אחים.

איתור הספינה במצולות מהווה תזכורת חיה למחיר הכבד שנשלם בדרך להקמת המדינה, ומזמין עיון מחודש בפרק הדרמטי שעיצב את דמותה של מדינת ישראל.