הסכסוך ישראלי-פלסטיני ואירועי ה- 7 באוקטובר 2023
-----------------------------------------------------------------------
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: rentatar@gmail.com - שלחו כאן אימייל
הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא מאבק ארוך ורווי דמים על אדמה וזהות, עוד לפני הקמת מדינת ישראל היו פרעות ביהודים בארץ ישראל, ומלחמות עם עמי ערב הסובבים אותנו בשכונה הזו של המזרח התיכון.
הסכסוך הוביל לפרעות ופוגרום ביהודים בארץ ישראל וכן למלחמות עם העמים הערביים הסובבים אותנו בגבולותינו, חלק מהמלחמות קשורות לא רק לצבאות סדירים אלא גם לארגוני טרור כמו אש”ף, חמאס וחיזבאללה.
ב- 7 באוקטובר התרחש טבח בישובי העוטף ובמשתתפי פסטיבל נובה ברעים. למפת הטבח לחץ כאן – https://oct7map.com/
ב–7 לאוקטובר 2023 אזרחי מדינת ישראל חוו טבח ומתקפת טרור, החמורה בתולדות המדינה. אירועי ה-7 באוקטובר היו חריגים בהיקפם ובחומרתם. 1400 בני אדם נרצחו, ו-240 נחטפו, כולל תינוקות, ילדים, קשישים, נשים וגברים. המראות להם נחשפו אזרחי ישראל היו אכזריים, קיצוניים וקשים מנשוא. המתקפה כללה כ – 3000 מחבלי חמאס מכוח הנוחבה, ובו זמנית הותקפו בסיסי צה”ל והישובים נתיב העשרה, כרם שלום, חולית, סופה , פרי גן, בארי, כפר עזה, ניר יצחק, מבטחים, ישע, ניר עוז, מפלסים, ניר עם, מגן, נירים, עין השלושה, אופקים, נתיבות, שדרות, עלומים, נחל עוז, כפר עזה, ורעים עוד. מעבר לישובים הותקפו אלפי הצעירים שהשתתפו במסיבת הנובה ברעים.
בהיסטוריה של מדינת ישראל היו מספר פרעות פוגרומים ומעשה טבח בארץ ישראל, והיו גם לא מעט מלחמות עם צבאות ערב שחלקן כללו את המתיישבים המוסלמים ביהודה ושומרון ובעזה.
נביא כאן סקירה של הפרעות שהתרחשו בארץ וכן סקירה של מלחמות ישראל.
ראשית המאורעות בארץ 1886
מאורעות בקנה מידה קטן החלו כבר בשנת 1886 עת הותקפה המושבה הצעירה פתח תקווה על ידי ערביי יהודייה.
התנגשות אלימה נוספת הייתה במאורעות יפו (פורים תרס”ח) ב-1908 ואחריהם באו סדרת מאורעות תר”פ (1919–1920), שהתרחשו תחת שלטון המנדט הבריטי.
מאורעות תר”פ, 1920-1919. היו גל התקפות של ערבים על היישוב היהודי בגליל (מאורעות תל חי), ועל שכונות יהודיות בירושלים, שאירעו בסתיו ובאביב של שנת תר”פ, 1920-1919.
פרעות תרפ”א 1921 רצח יהודים ביפו ובפתח תקווה.
בשנת 1921 הייתה יפו העיר המעורבת השנייה בגודלה בארץ והיהודים מנו בה 40% מכלל התושבים (16 אלף יהודים לעומת 26 אלף ערבים). ההרגשה שהממשלה הבריטית אכן מתכוונת להגשים את הצהרת בלפור, הייתה הסיבה להתפרצות האלימה נגד היהודים. בדרך זו חשבו הערבים לעצור את העלייה ולמנוע את הקמת הבית הלאומי ליהודים בארץ-ישראל.
ב-1 במאי 1921 הסתער המון ערבי על יהודי יפו. הותקפו עוברים ושבים ונבזזו חנויות, אולם היעד העיקרי היה “בית החלוץ”, שבו שכנו 100 יהודים שזה עתה עלו ארצה. העולים ניסו להתגונן בעזרת מוטות ברזל שעקרו מהגדר, וכאשר הצליחו להדוף את ההמון הופיעו שוטרים ערבים ופתחו באש על המגינים. ההמון הסתער בעקבות השוטרים אל תוך הבית, הרג 13 עולים ופצע 24. אותו בוקר נרצחו בשכונת אבו-כביר שישה יהודים, ביניהם הסופר הנודע יוסף חיים ברנר.
מיפו התפשטו הפרעות לעבר פתח-תקווה, שהותקפה ב-5 במאי על-ידי אלפי ערבים, שחלקם עבדו כפועלים אצל איכרי המושבה. פלוגת צבא הודי, שחנתה בראש-העין הסמוכה, הוזעקה למקום וחייליה פתחו באש מכונת ירייה לעבר הפורעים. 14 ערבים נהרגו והשאר נמלטו מן המקום. אותו יום נהרגו 48 ערבים ו-4 מגינים יהודים. פתח-תקווה ניצלה הודות להתערבותו המהירה של הצבא. בשני ימי הפרעות נרצחו 43 יהודים ו-146 נפצעו, מתוך יישוב שמנה 82,800 יהודים.
מאורעות ב’ בנובמבר תרפ”ב
מאורעות ב’ בנובמבר תרפ”ב, התרחשו ב-2 בנובמבר 1921, וכללו אלימות של ערביי ארץ ישראל כלפי יהודים בירושלים במחאה על הצהרת בלפור שניתנה ארבע שנים קודם לכן. במאורעות נהרגו חמישה יהודים וערבי אחד. המאורעות נחשבים למבחן ראשון מוצלח של ההגנה. בשל משכו הקצר של האירוע, הוא לא זכה לתהודה רבה.
המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ”ו-תרצ”ט)
ב-19 באפריל 1936 פרצו מאורעות ביפו, שעד מהרה התפשטו לרחבי הארץ -החלה סדרת מעשי רצח, שריפת יבולים, עקירת פרדסים ושביתה כללית. ה”מרד הערבי” החל.
בסתיו של אותה שנה מועלית הצעת פשרה: הקמת ועדת פיל, שהמנדט שלה: לקבוע אם נעשה עוול ליהודים או לערבים במדיניות הממשל הבריטי בארץ ישראל ואם בכך נעוצות הסיבות למהומות. הערבים הסכימו והפסיקו את השביתה.
ועדת פיל קבעה שאין סיכוי לפיוס בין הצדדים בארץ ויש לחלק אותה לשתי מדינות. כמו כן המליצה הועדה על הגבלת העלייה ל – 12,000 יהודים בשנה בחמש השנים הבאות.
מהומות הדמים שפרצו באפריל 1936 נמשכו כשלוש שנים. עד לאוקטובר כבר נפלו שמונים קורבנות יהודים. שלב פתיחה זה הביא לתוצאות מדיניות- חיצוניות ופנימיות, בעלות משמעות רבה. תלונות כלפי השלטונות המנדטוריים לא היו כמו במהומות 1920, 1921 ו-1929.
האינתיפאדה הראשונה 1987
עד פרוץ האינתיפאדה השנייה היא כונתה “האינתיפאדה” החלה ב-1987, והסתיימה עם ירידה במפלס האלימות בשנת 1991, אף כי יש מי שטוענים שהסתיימה לחלוטין רק עם חתימת הסכמי אוסלו באוגוסט 1993 ויצירת הרשות הפלסטינית בתחילת 1994. האינתיפאדה השנייה, המכונה בפי הערבים “אינתיפאדת אל אקצה”, החלה בספטמבר 2000 ודעכה בהדרגה לאחר מבצע חומת מגן.
האינתיפאדה השנייה 2000
הקרויה בפי הפלסטינים אינתיפאדת אל-אקצא, הייתה התקוממות פלסטינית אלימה נגד מדינת ישראל, שהחלה בסוף ספטמבר 2000. היא פרצה בתום שלוש שנים של שקט יחסי בין ישראל והפלסטינים, שהופר באירועי מנהרת הכותל ובאירועי יום הנכבה 2000. הכינוי שניתן על ידי צה”ל לאירועים אלה עוד לפני פריצתם היה “‘אירועי גאות ושפל”. כינוי זה נותר קוד פנימי במערכת הביטחון; השם הנהוג בישראל כיום הוא “האינתיפאדה השנייה”, להבדיל מהאינתיפאדה הראשונה.
מבצע עופרת יצוקה 2008
מבצע רחב היקף של צה”ל בעקבות ירי רקטות מהרצועה על אזרחים ויישובים במערב הנגב.27 בדצמבר 2008 – 18 בינואר 2009
מבצע עופרת יצוקה היה מבצע צבאי רחב-היקף, שהוביל צה”ל ברצועת עזה בין 27 בדצמבר 2008 (שבת, ל’ בכסלו תשס”ט) ל-18 בינואר 2009 (יום ראשון, כ”ב בטבת תשס”ט), בעקבות ירי רקטות מהרצועה על אזרחים ויישובים במערב הנגב. מטרתו הייתה “לפגוע קשה בממשלת חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן”. בסופו של דבר הוגדרו שלושה יעדים למבצע: הראשון — ליצור רגיעה ביטחונית שתשרוד לאורך זמן; השני — למנוע את יכולת חמאס להתחמש; והשלישי — להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט. יעד זה הוגדר, ולא חד-משמעית, רק לקראת סוף המבצע. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מהרצועה וסיימו את יציאתם ב-21 בינואר.
מבצע עמוד ענן 2012
מבצע של חיל האוויר ברצועת עזה, שהחל עם הריגתו של אחמד ג’עברי, מפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של חמאס. במהלך המבצע נערכו אלפי תקיפות על יעדים ברצועת עזה, ובמקביל נורו מרצועת עזה כ-1,500 רקטות לעבר יישובי הדרום והמרכז.14 – 21 בנובמבר 2012
מבצע עמוד ענן היה מבצע צבאי רחב-היקף של צה”ל ברצועת עזה, שהחל ב-14 בנובמבר 2012 והסתיים ב-21 בנובמבר 2012. המבצע החל עם הריגתו בסיכול ממוקד של אחמד ג’עברי, מפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס. במהלך המבצע נערכו אלפי תקיפות על יעדים ברצועת עזה, ובמקביל נורו מרצועת עזה כ-1,500 רקטות לעבר יישובי הדרום ולראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז בהן ראשון לציון, תל אביב וירושלים. המבצע הסתיים כעבור שבוע בהכרזה על הפסקת אש. המבצע לא כלל כניסה קרקעית לרצועה והתנהל בעיקרו על ידי חיל האוויר ובאופן מצומצם, חיל הים, חיל התותחנים ויחידות נוספות.
מבצע צוק איתן 2014
מבצע רחב היקף של צה”ל, שהחל בעקבות ירי רקטי הולך וגובר מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית בדרום ישראל, כתגובה ל”מבצע שובו אחים” של צה”ל לאחר חטיפת שלושת הנערים ורציחתם ב-12 ביוני.8 ביולי – 26 באוגוסט 2014
המבצע הוכרז בעקבות ירי רב של ארטילריה רקטית מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית ויישובים בדרום ישראל, שהחל כתגובה ל”מבצע שובו אחים” של צה”ל לאחר חטיפת שלושת הנערים הישראלים ורציחתם ב-12 ביוני אותה שנה. בשלב הראשון כלל המבצע בעיקר הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי, חיל השריון וחיל התותחנים ברצועת עזה, כשבמקביל ישראל ספגה ירי רקטי מרצועת עזה והתמודדה עם חדירה של מחבלים חמושים לשטחה שהגיעו מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. בשלב השני, שהחל ב-17 ביולי, נכנסו כוחות קרקעיים של צה”ל לרצועה, תחילה לעיירה בית חאנון, במטרה להרוס את מנהרות הטרור, הלחימה המשיכה וכעבור שלושה ימים החל קרב שג’אעיה. במהלך הלחימה כוחות חיל ההנדסה הקרבית איתרו וניטרלו למעלה מ-30 מנהרות טרור שהיוו איום על יישובי עוטף עזה. בשלב שלישי, שהחל ב-5 באוגוסט הושלמה יציאת הכוחות הקרקעיים של צה”ל מרצועת עזה, אך הלחימה נמשכה במתכונת השלב הראשון. במהלך המבצע נמנו 12 ניסיונות לתיווך לשם השגת הפסקת אש, כאשר רוב הניסיונות התקבלו על ידי ישראל, אך נדחו על ידי חמאס. המבצע הסתיים לאחר 50 ימי לחימה, עם קביעת הפסקת האש.
מבצע שומר החומות 2021
מבצע רחב היקף של צה”ל, שהחל בעקבות ירי רקטות מאסיבי לעבר ירושלים ועוטף עזה, והפרות סדר בירושלים ברמדאן.10 – 21 במאי 2021
המהומות בישראל 2021 היו רצף של אירועים אלימים רחבי היקף, בעיקר בין כוחות הביטחון הישראליים ואזרחים ערבים ישראלים ופלסטינים, שהתרחשו במאי 2021 במאות מוקדים במדינת ישראל, שנהרגו בהם שלושה אזרחים ונפצעו מאות. באירועים נגרמו נזקים כבדים בגוף וברכוש המוערכים בעשרות מיליוני ש”ח. המהומות בירושלים התפרצו על רקע התסיסה בעיר, שהלכה וגברה במהלך חודש הרמדאן, במחאה של תושבי שייח’ ג’ראח הערבים על הכוונה לפנותם מבתיהם, המשיכו בעימותים של ערבים בשער שכם, והתפשטו לעימותים של מוסלמים עם שוטרים בהר הבית. לאחר התפרעות בהר, המשטרה השליכה רימוני הלם בתוך מסגד אל אקצא. בעקבות האירועים, חמאס שיגר אולטימטום הדורש מישראל לפנות את כוחותיה מהר הבית ושייח ג’ראח, ועם פקוע האולטימטום ביום ירושלים שיגר מטח רקטות מרצועת עזה לכיוון אזור ירושלים ולערים אחרות. בתגובה ישראל פתחה במבצע שומר החומות. החל מליל 10 במאי, התפשטו המהומות מירושלים לערים ערביות ומעורבות בישראל.
מבצע שובר גלים 2022
מבצע שובר גלים מבצע צבאי של צה”ל שהחל לאחר גל פיגועים קטלניים שביצעו מחבלים פלסטינים ומחבלים ערבים המתגוררים בישראל בשטחי מדינת ישראל.31 במרץ – 4 באפריל 2022
מבצע שובר גלים היה מבצע צבאי רחב-היקף של צה”ל בסיוע שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל באזור יהודה ושומרון שהחל ב־31 במרץ 2022, לאחר שורה של פיגועי טרור שביצעו מחבלים פלסטינים וערבים-ישראלים כנגד אזרחים ישראלים בשטחי מדינת ישראל בשבוע שקדם למבצע. לאחר שלושה חודשים, המבצע כמבצע צבאי פסק בהדרגה, ובהמשך כינה צה”ל כל פעילות ביהודה ושומרון בשם זה. לבסוף, כעבור כשנה, השימוש הנותר בשמו לתיאור הפעילות הופסק, מתוך הערכה שהמשך השימוש בשמו תורם למתיחות מול הרשות הפלסטינית ומנגנוניה.
אירועי ה 7 באוקטובר 2023 – מלחת חרבות ברזל
מתקפת הפתע על ישראל הייתה מתקפת טרור פלסטיני נרחבת של חמאס וארגוני טרור פלסטינים נוספים מרצועת עזה על ישראל, במיוחד בעוטף עזה, שהחלה בבוקר יום שבת, שמיני עצרת תשפ”ד, 7 באוקטובר 2023. המתקפה כללה חדירה יבשתית, אווירית וימית של אלפי מחבלים לשטח ישראל בחזית של כ-60 ק”מ, מתקפות על בסיסי צה”ל ומוצביו וקרבות ירי עם כוחות הביטחון בד בבד עם חדירה אל תוך יישובים. במהלכה בוצעו מעשי טבח ורצח אזרחים ישראלים – שכללו גם עינויים, מעשי התעללות ואונס – ובהם טבח במסיבת טבע ליד קיבוץ רעים שהיה לפיגוע הטרור הגדול בתולדות מדינת ישראל, וכן חטיפת כ־240 אזרחים וחיילים. המתקפה לוותה כל העת בירי מסיבי ומתמשך של אלפי רקטות על אזורים נרחבים בישראל, בייחוד הדרום והמרכז.
השם שנתן חמאס למתקפה הוא מבצע מבול אל־אקצא. בציבור הישראלי יום המתקפה מכונה ״השבת השחורה״. בעקבות המתקפה הכריזה ממשלת ישראל על מלחמת חרבות ברזל.
במתקפה נרצחו ונהרגו כ־1,144 ישראלים וזרים, רובם אזרחים, ונפצעו יותר מ־1,941 בהם 360 במצב קשה–אנוש. כמה עשרות אזרחים ממדינות זרות נרצחו גם הם. כמאתיים וארבעים אזרחים זרים, ישראלים וחיילים, ובכללם תינוקות, ילדים, נשים וזקנים, נחטפו לרצועת עזה. ביישובי עוטף עזה נגרם נזק רב, ונזק מפגיעת רקטות נגרם גם ביישובים נוספים. במסגרת המתקפה הנרחבת נגד האוכלוסייה האזרחית ביצע חמאס פשעי מלחמה, ופשעים נגד האנושות בהיקף נרחב אשר נטען שהם מגיעים לכלל רצח עם.
מלחמות ישראל
מלחמת השחרור ב-1948
מלחמת העצמאות נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש”ח, ומלחמת 1948 פרצה ב-30 בנובמבר 1947. בבוקר היום שלאחר קבלת תוכנית החלוקה בעצרת האו”ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בהתקפות כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. בכך נפתח השלב הראשון של המלחמה, המכונה לעיתים בשם “מלחמת האזרחים”, משום שהלחימה התאפיינה בעימות צבאי מוגבל בין הכוחות הצבאיים של הערבים הפלסטינים לבין כוח המגן העברי של היישוב היהודי בא”י, אף על פי שיחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית (צבא ההצלה), ובהמשך גם מתנדבים מן האחים המוסלמים, השתתפו גם הם בלחימה בצד הערבי. היקף הלחימה הוגבל מאוד בשל נוכחות הצבא הבריטי, שהיה בתהליך של פינוי כוחותיו משטח ארץ ישראל המנדטורית. החל מראשית אפריל 1948 עבר כוח המגן העברי למתקפה באזורים שונים בא”י, ועד השלמת פינוי הצבא הבריטי ותום המנדט, הביסו את הכוחות הערביים הבלתי סדירים, שעמדו מולם.
המלחמה הביאה לשינויים טריטוריאליים משמעותיים, כאשר ישראל השיגה שליטה על אזורי מפתח. ומנוסתם של מאות אלפי פלסטינים הפכה להיבט מכונן בסכסוך.
מלחמת סיני 1956
מלחמת סיני דועה בישראל גם בשם “מבצע קדש הייתה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת מחד לבין מצרים מאידך, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ”ד בחשוון עד א’ בכסלו תשי”ז). במהלך המלחמה פלש צה”ל לחצי האי סיני וכבש אותו, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות, ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שכבשה, בעיקר כתוצאה מלחץ מארצות הברית, במהלך שהושלם בתחילת מרץ 1957. במקביל למערכה הישראלית ניהלו הממלכה המאוחדת וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ, שנודע בשם “מבצע מוסקטר”.
הממלכה המאוחדת וצרפת יזמו את המלחמה לאחר הלאמת חברת תעלת סואץ על ידי מצרים, במטרה להשתלט עליה מחדש. ישראל הצטרפה אליהן בשל לחץ מצידן וכן בשל חסימת מצרי טיראן בפניה על ידי המצרים, ובשל פעילות הפדאיון. בסופו של דבר, זכתה ישראל בהישגים צבאיים משמעותיים. עם זאת, הממלכה המאוחדת וצרפת נכשלו בניסיונן להשתלט על תעלת סואץ, בשל לחץ מדיני כבד שמנע מהן להשלים את מבצע מוסקטר.
מלחמת ששת הימים 1967
מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר יום 5 ביוני עד 10 ביוני 1967 (כ”ו באייר – ב’ בסיוון ה’תשכ”ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות כגון עיראק, לבנון, ערב הסעודית ועוד. המלחמה הסתיימה בניצחון מובהק של ישראל.
המלחמה פרצה לאחר תקופת ההמתנה המתוחה, שהחלה עם חסימת מצרי טיראן לשיט ישראלי על ידי נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר. במהלך תקופת ההמתנה נעשו כמה ניסיונות להימנע ממלחמה. בתום ההמתנה, פתחה ישראל במלחמה במבצע מוקד שבו הושמד חיל האוויר המצרי, וישראל זכתה ביתרון ראשוני אדיר.
במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה.
השלכות המלחמה בתחומי הפוליטיקה הפנימית של המדינות שהשתתפו בה, הגאוגרפיה המדינית, הכלכלה האזורית, הגאופוליטיקה ומהלך המלחמה הקרה היו מרחיקות לכת וממושכות.
מלחמת ששת הימים ב-1967 עיצבה מחדש את המפה, כאשר ישראל השיגה שליטה על הגדה המערבית, רצועת עזה, מזרח ירושלים ורמת הגולן.
מלחמת יום כיפור 1973
פתיחת המלחמה על ידי מדינות ערב הפתיעה את המודיעין של צה”ל בראשות האלוף אלי זעירא, שלאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב־1967, פיתח את “הקונספציה”, ולא צפה את מועד פתיחתה, את עוצמת המתקפה, את מהלכי הפתיחה ואת מאפייני הלוחמה של צבאות ערב. עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה”ל להפוך את הגלגל. עם ההתאוששות מההלם הראשוני, ועל אף ספיגת אבדות כבדות גם לאחריו בסדרת קרבות (כאשר מרבית ההרוגים היו בחזית הדרום), הצליח צה”ל להדוף את הכוחות הסורים אל עומק סוריה, לצלוח את התעלה ולכתר את הארמייה השלישית — וכך להכריע את המלחמה לטובת ישראל, חרף מחיר כבד בפציעות ואבדות בנפש. מלחמת יום הכיפורים התאפיינה בשימוש בטקטיקות ובטכנולוגיות לחימה חדשות וביטאה תפישׂה אסטרטגית ומערכתית דינמית ביחס להתמודדות צבאות ערב מול צה”ל, בייחוד מצד צבא מצרים. המלחמה הייתה גם לזירת עימות כחלק מהמלחמה הקרה, כאשר מדינות ערב נתמכו וחומשו על ידי ברית המועצות, בזמן שישראל נתמכה על ידי ארצות הברית, שאף חימשה אותה ברכבת אווירית. המלחמה הייתה למוקד מתח בין-גושי. ככל שהתארכה המלחמה והכף נטתה לטובת ישראל, עד כדי איום סובייטי מוחשי להתערבות צבאית.
למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות: תחילה הביאה להקמת ועדת אגרנט שהצביעה על הדרג הצבאי כאשם במחדלי המלחמה, אך לא על הדרג המדיני, מה שהוביל ישירות להדחתם של הרמטכ”ל דוד אלעזר וראש אמ”ן אלי זעירא. עם זאת, מסקנות הוועדה לא הרגיעו את הרוחות הסוערות בחברה הישראלית, מה שהוביל למשבר פוליטי חריף שגרם להתפטרות ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, פחות משנה לאחר המלחמה; ולצד משבר כלכלי שבא לאחריה, נתפסת המלחמה כגורם מרכזי שהוביל למהפך הפוליטי ב-1977; בתחום המדיני, היא סללה את הדרך תחילה להסכם הביניים, ולבסוף להסכם השלום בין ישראל למצרים.
מלחמת לבנון הראשונה 1982
מלחמת לבנון הראשונה (שמה הרשמי בתחילתה: מבצע שלום הגליל, ובראשי תיבות: מבצע של”ג) התרחשה ברובה בשטח לבנון בין ישראל לסוריה וארגוני טרור פלסטיניים שישבו בלבנון, וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות.
מבצע שלום הגליל נערך בין ט”ו בסיון תשמ”ב, 6 ביוני 1982, ל-י”ב בתשרי תשמ”ג, 29 בספטמבר 1982. לחיילים ששירתו בתקופה זו הוענק אות מערכת שלום הגליל.
המלחמה הביאה להגליית מפקדות אש”ף לתוניס, ולחיסול רוב הכוח הצבאי של הארגונים הפלסטיניים, אולם לא הצליחה להוציא את צבא סוריה מלבנון. בעקבות המלחמה קם הארגון השיעי הקיצוני חזבאללה, שמילא את החלל שנוצר בדרום לבנון עם יציאת הכוחות הפלסטיניים, ונלחם בכוחות צה”ל שנותרו בדרום לבנון. 655 חיילי צה”ל נהרגו במהלך מבצע שלום הגליל. המלחמה, יעדיה, מהלכיה, מחירה ותוצאותיה לוו בביקורת פנימית קשה.
מלחמת לבנון השנייה 2008
מלחמת לבנון השנייה התנהלה בין ישראל לחזבאללה בקיץ 2006 בלבנון ובצפון ישראל. המלחמה נפתחה בשם מבצע שכר הולם עקב חטיפתם של שני חיילי צה”ל אלדד רגב ואהוד גולדווסר שלאחר מכן שונה לשם מבצע שינוי כיוון, אולם לאחר סיומה נקבע שמה למלחמת לבנון השנייה. בלבנון מכונה המלחמה מלחמת 34 הימים או מלחמת יולי, המלחמה נמשכה 34 ימים, מ־12 ביולי (ט”ז בתמוז ה’תשס”ו) עד הפסקת האש ב־14 באוגוסט (כ’ באב ה’תשס”ו), אם כי כוחות צה”ל המשיכו לפעול בלבנון עד 1 באוקטובר 2006.
העילה למלחמה הייתה תקיפה מתוכננת של חזבאללה באזור גבול ישראל–לבנון, בתקרית שבה נחטפו שני חיילי צה”ל ונהרגו שלושה, במקביל להפגזה ארטילרית כבדה. בעקבות האירוע הגיבה ישראל בתקיפה מסיבית, ראשית מן האוויר, ולאחר מכן גם בעזרת יחידות הקרקע שנלחמו נגד כוחות החזבאללה בדרום לבנון.
כחלק מתוצאות המלחמה, קיבלה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות את החלטה 1701, האוסרת על הכנסת כל נשק לדרום לבנון. עם זאת, חזבאללה התעצם ברקטות ארוכות טווח, באיכויות ובהיקפים גדולים משמעותית ממה שהיו לו טרם המלחמה, אך נשמר שקט יחסי באזור הגבול. המלחמה נתפסה בקרב הציבור הישראלי ככישלון ונמתחה ביקורת קשה על הדרג המדיני ועל הפיקוד הצבאי הבכיר על דרך ניהול המלחמה. הקמת ועדת וינוגרד ומחאה ציבורית גרמה, בין השאר, להתפטרותם של הרמטכ”ל דני חלוץ ושל אלוף פיקוד הצפון אודי אדם.
