מערכת העיכול

 1.   מערכת העיכול – חומרי הבניין המרכיבים את הגוף

חומרים אורגניים ואנאורגניים

חומרים אורגניים: כל החומרים שהרכבם כולל אטומי פחמן, אטומי מימן ואטומי חמצן ובנוסף גם אטומים אחרים. חומרים אורגניים נוצרים רק מפעילות של יצורים חיים.

  • – נשרפים.
  • – מולקולות גדולות.

חומרים אנאורגניים: מים וכל החומרים המרכיבים את הקרקע והאוויר.

  • – לא נשרפים.
  • – מולקולות קטנות.

כל החומרים הבאים שעליהם ידובר (פרט למים ולמינרלים) הם חומרים אורגניים המרכיבים את גופינו. (המים והמינרלים הם חומרים אנאורגניים המרכיבים את גופנו).

מים

המים מהווים כ-70% ממשקל גופנו, המים נמצאים בכל חלקי הגוף, בעיקר בתוך התאים והם מהווים כ-70% ממשקלו של כל תא בגופנו.

–         פנים התאים הוא תמיסה מימית שחומרים רבים מומסים בה.

–         כל התהליכים המורכבים שמתרחשים ביצורים החיים יכולים להתבצע אך ורק בסביבה מימית.

מינרלים

–         נמצאים בכמויות קטנות בתאים ובנוזלי הגוף (ובכל שאר הגוף).

–         המינרלים נמצאים בטבע בצורת מלחים.

–         המינרלים חשובים ליצירת המאזן המים בין התאים לסביבתם, להעברת אותות חשמליים בתאי עצב, לבניית עצמות, לקיום כושר ההתכווצות של תאי שריר, לקשירת החמצן לדם וליצירתם של הורמונים בגוף.

חלבונים

–         החלבונים הם חומרי הבניין העיקריים של הגוף ומהווים 18% ממשקל החומרים הבונים את התאים והרקמות.

–         קבוצה גדולה של חלבונים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים בתאים. קבוצה זאת נקראת אנזימים. כל פעולה שנעשית בתא מזורזת ע”י האנזימים והם חיוניים מאוד לעצם קיומם של החיים.

–         קבוצה נוספת של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף.

–         חלק מההורמונים גם הם חלבונים.

–         זיהוי חלבון: אם מטפטפים לתוך תמיסה המכילה חלבון ביורט, הוא יחליף את צבעו לסגול.

חומצות אמיניות

–         כל החלבונים בנויים מחומצות אמיניות.

–         כל חלבוני הגוף בנויים מ-20 חומצות אמיניות שונות, אך כל חלבון בנוי ממספר גדול של חומצות אמיניות המסודרות בסדר ייחודי לאותו חלבון.

–         התאים בגופנו מסוגלים לייצר חלק מהחומצות האמיניות. החומצות האמיניות שהגוף אינו יכול לייצר (ישנן 7 כאלו) נקראות חומצות אמיניות הכרחיות. את חומצות אלו אנו משיגים ממאכלים העשירים בחלבונים שהם בראש ובראשונה כל המאכלים שמקורם מן החי (דגים, עוף, ביצים, חלב ומוצרי חלב). המזון הצמחי העשיר ביותר החלבונים הוא פולי הסויה וגם אגוזים ושקדים.

–         לא קיים מאכל מן הצומח המכיל את כל החומצות האמיניות ההכרחיות.

–         אוכלי בשר מקבלים את כל החומצות האמיניות ההכרחיות. צמחוניים חייבים לאכול סויה בכדי להשלים לכל החומצות האמיניות ההכרחיות.

פחמימות

–         הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך תפקידן העיקי הוא שימושן כמקור אנרגיה לביצוע תהליכים בגוף.

–         עם הפחמימות נמנים: סוכר, סוכרים מתוקים פחות, עמילן ועוד.

–         הפחמימות מתחלקות לשלוש קבוצות: חד-סוכרים, דו-סוכרים ורב-סוכרים.

–         בפירות רבים מצויים חד-סוכרים, כמו הגלוקוז המצוי בענבים.

–         הגלוקוז הוא חד הסוכר השכיח ביותר בטבע.

–         הסוכר הממתיק שאותו אנו מכירים מחיי היום-יום הוא דו סוכר (מורכב משני חד-סוכרים). שמו המדעי הוא סוכרוז. הסוכרוז בנוי מגלוקוז ופרוקטוז.

–         רב-סוכרים הם מולקולות ענק הבנויות משרשרות ארוכות מאוד של חד-סוכרים. דוגמאות: עמילן, גליקוגן, תאית.

–         דו-סוכרים ורב-סוכרים מתפרקים במערכת העיכול לחד-סוכרים.

–         גליקוגן הוא המאגר של הגלוקוז בגופנו, נמצא בעיקר בכבד ובשרירים והוא בלתי מסיס.

 

שומנים (כאן כל הסעיפים חשובים ולכן לא מסומנים בכחול)

–         מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום התא וקרומי האברונים הנמצאים בתא והם חיוניים לכל התאים.

–         השומנים הם גם מקור לאנרגיה וכן מהווים חומר בידוד חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות פנימיות שונות.

–         השומנים הם מולקולות גדולות שמורכבות משלוש חומצות שומן וגליצרול.

–         אינם מסיסים במים.

–         שומנים מתחלקים לשניים: שומנים ושמנים. השומנים נמצאים בבעלי-חיים ומכילים חומצות שומן רוויות (יותר אטומי מימן). השמנים נמצאים בצמחים ומכילים חומצות שומן בלתי-רוויות (פחות אטומי מימן).

–         שומנים פחות בריאים משמנים.

–         השומנים הם חומרי תשמורת (כאשר הם מתפרקים הם נותנים אנרגיה לגוף).

–         עודף שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת.

–         זיהוי שומנים: נטפטף שמן על דף ויווצר כתם על הדף.

 

ויטמינים

–         חומרים חיוניים לקיומם של תהליכים שונים בתאים.

–         הגוף צריך כמויות זעירות של ויטמינים.

–         רובם של הויטמינים לא מיוצרים בגוף האדם ולכן הוא חייב לקבלם על המוכן במזונו. רק ויטמין D נבנה בגוף האדם, בנוסף אליו, כמויות קטנות של ויטמין B12 וויטמין K גם הם נוצרים ע”י חיידקים בגופנו, אך הם לא מספיקים לכל הגוף ולכן גם אותם יש לקבל מהמזון.

–         לכל ויטמין תפקיד שונה וכולם חיוניים לגוף.

 

על הקלוריות

קלוריות הן אינן חומר בניין של גופנו ואי-אפשר לאכול אותן!! הן יחידת מידה לאנרגיה שאפשר להפיק מהחומר.

כאשר נאמר לנו כי אוכל מסוים “מכיל” 70 קלוריות, הכוונה היא שכאשר נשרוף את המזון, נקבל כמות חום השווה לכמות של 70 קלוריות.

 

שלבים במערכת העיכול

מערכת העיכול היא צינור אחד בעל “תחנות” רבות העוזרות בפירוק המזון. להלן השלבים שהמזון עובר בתהליך העיכול. השלבים מסודרים לפי סדר מההתחלה לסוף.

  1. . פה: פירוק מכני של האוכל (ריסוק האוכל) ע”י השיניים. הריסוק נעשה משתי סיבות – כדי שהאוכל יעבור בקלות במערכת, בכדי להגדיל את שטח המגע של האנזימים ואז העיכול יהיה יעיל ומהיר.

בפה מתחיל פירוק כימי ע”י הרוק. אנזים העמילאז (שמצוי ברוק) מתחיל לפרק את העמילן. בנוסף, הרוק מרטיב את המזון ע”י המים והריר שיש בו והם עוזרים להחלקת המזון פנימה ולפעילות האנזימים. בנוסף הרוק עוזר בהמסת המזון שמסיס במים ומסייע בהגנה מפני זיהומים.

  1. ושט: צינור שריר שתפקידו להוביל את המזון לקיבה ע”י התכווצויות השרירים שעוטפים אותו. כאשר המזון עובר מן הפה לושט, נסגר קנה הנשימה לרגע הבליעה בכדי למנוע מצב שהוא יסתם. המזון נע בושט בתנועה פריסטלטית.
  2. הקיבה: שק שרירי מאוד ועבה. תפקידי הקיבה:
    • א. המשך הריסוק והגדלת שטח המזון.
    • ב. פירוק כימי של החלבונים בלבד ע”י האנזים פפסין שפועל בסביבה החומצית שבקיבה.

בכניסה לקיבה ישנו “שוער” (פי הקיבה) שאינו מאפשר את חזרת המזון לושט. הסביבה בקיבה חומצית מאוד. לכן, הקיבה מוגנת מפני החומצה החזקה ע”י שכבת ריר שמצפה את התאים. ריר זה, החומצה והאנזימים מופרשים ע”י תאי הקיבה.

  1. התריסריון: החלק הראשון של המעי הדק, אורכו כ-12 ס”מ. המזון עובר לתריסריון דרך “שוער” (שנפתח בפרקי זמן קצרים בכדי לאפשר למזון הרב שנמצא בקיבה לעבור בו) ואין חזרה ממנו אחורה (אל הקיבה) רק קדימה.
    • א. חלבונים מתפרקים בו לחומצות אמיניות.
    • ב. רב-סוכרים ודו-סוכרים מתפרקים בו לחד-סוכרים.
    • ג. שומנים מתפרקים לחומצות שומן וגליצרול.
    • ד. ספיגת מים ומינרלים לדם.

הפירוק בתריסריון נעשה ע”י אנזימים שמופרשים מהלבלב. בנוסף, הלבלב מפריש גם בסיס (נתרן ביקרבונט) שמנטל את השפעת החומצה שהגיעה מהקיבה. הלבלב מפריש לתריסריון גם אנזימים.

הפירוק המלא של החומרים נעשה במעי הדק, הוא רק מתחיל בתריסריון.

על מנת לערבב את השומן בתוך המים כדי שהאנזימים יוכלו לפרקו בקלות יותר (כזכור – שומן אינו מתמוסס במים), מופרש מכיס המרה שנמצא בכבד – נוזל המרה שמערבב את השומן במים. נוזל המרה דומה בפעולתו לנוזל כלים. כאשר שומן נוגע בכלי אוכל, קשה לנקות אותו באמצעות מים ולכן אנו משתמשים בסבון שממוסס את השומן במים.

  1. המעי הדק: פירוק המזון שעוד לא הסתיים להתפרק וספיגת חלקי המזון הקטנים לדם. על מנת שיוכל לבצע תפקיד זה:
    • א. הוא ארוך, בכדי לתת יותר זמן למזון להיספג.
    • ב. הוא שרירי, בכדי לדחוף את המזון בתוכו.
    • ג. הוא עטוף בכלי דם רבים, בכדי לספוג את המזון לתוכם.
    • ד. חלקו הפנימי של הצינור בנוי מהרבה בליטות, בכדי להגדיל את שטח הספיגה.

כמעט כל החומרים נספגים במעי הדק לדם. מה שלא נספג ממשיך אל המעי הגס. החומרים שכן נספגים לדם, מגיעים אח”כ לכבד ומשם לכל תאי הגוף.

  1. המעי הגס: במעי הגס נספגים המים, המלחים, הויטמינים והחומרים שלא הספיקו להיספג במעי הדק. ישנה ספיגה רבה של המים והמלחים שיש בפסולת שנותרה וזאת על מנת שלא נתייבש. אל המעי הגס מגיעים בעיקר סיבים תזונתיים שמכילים פחמימה בשם תאית (נמצאת בעיקר במאכלים מהצומח) שלא מתפרקת במערכת העיכול אך חשובה בכדי לעודד את תנועת המעי הגס ולייעל את פינוי החומרים ממנו. בנוסף,חיידקים במעי הגס מייצרים כמויות קטנות של הויטמינים B12 ו-K  ומסייעים במניעת זיהומים ומחלות שנגרמות ע”י חיידקים שמצליחים להגיע לעיתים למעי הגס. הפסולת שנשארה מפורקת והופכת לצואה. בכדי לאפשר לכל פעולות אלו לקרות, המעי הגס ארוך.

אל המעי הגס מחובר התוספתן שאין לו תפקיד ולכן לא מפריע לאורך חייהם של אנשים שהוציאו לו אותם (בשל זיהום).

  1. המעי הישר ופי הטבעת: משם מה שנשאר יוצא אל מחוץ לגוף.

 לעיתים מגיעים לקיבה חיידקים מסוימים המשבשים את פעולת המערכת ואף מפריעים לספיגת המים ובכך גורמים לשלשול שהוא צואה המכילה כמויות גדולות של מים. הנזק העיקרי של השלשול הוא הפסד של מים שיכלו להיספג חזרה לגוף במעי הגס.

הכבד

תפקידי הכבד

  1. ייצור מיץ המרה.
  2. לאחר שהמזון נספג בדם, הוא מגיע בוריד לכבד ושם הכבד מעביר את המזון לכל חלקי הגוף.
  3. פירוק כדוריות דם אדומות וניצול ההמוגלובין שלהן.
  4. הפיכת עודפי גלוקוז לחומרי תשמורת. יודע גם לשחרר גלוקוז בעת הצורך.
  5. צובר שומנים במקרה של עודף.
  6. פירוק חלבונים ממערכת העיכול ותאים מתים בגוף.
  7. נטרול רעלים.