המפציץ B-2 ספיריט
-----------------------------------------------------------------------
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: rentatar@gmail.com - שלחו כאן אימייל
תוכן עניינים
- 1 המפציץ B-2 ספיריט: פיתוח מהפכני בעידן המלחמה הקרה
- 2 כיצד מצליח המפציץ B-2 להישאר חמקן למרות גודלו העצום? המפציץ B-2 משיג את חמקנותו בזכות שילוב של תכנון אווירודינמי ייחודי (צורת “כנף מעופפת”), שימוש בחומרים בולעי מכ”ם המפחיתים את החזר האותות, ומערכות אלקטרוניות הממסכות את החתימה התרמית והאלקטרומגנטית שלו. למרות ממדיו הגדולים, כל היבט בעיצובו נועד למזער את “שטח חתך המכ”ם” ולהקשות על גילויו על ידי מערכות הגנה.
- 3 מהי יכולתו הייחודית של ה-B-2 בהתמודדות עם מתקני גרעין תת-קרקעיים כמו באיראן? ה-B-2 נושא פצצת GBU-57, נשק חודר בונקרים המכונה “מפצח בונקרים”, המסוגל לחדור לעומק של 60 עד 80 מטרים בקרקע לפני התפוצצות. פצצה זו, השוקלת למעלה מ-12 טונות ומעוצבת לחדירה מקסימלית, מאפשרת למפציץ לנטרל מתקני גרעין תת-קרקעיים מבוצרים, כפי שישנם באיראן, אשר חסינים מפני נשקים קונבנציונליים רגילים.
- 4 מדוע נדרשים למפציץ B-2 מתקנים כמו מיקרוגל ושירותים בטיסותיו? מפציצי B-2 מבצעים משימות ארוכות במיוחד, לעיתים נמשכות ימים שלמים, עם טווח טיסה של 11,000 קילומטרים שניתן להארכה באמצעות תדלוקים אוויריים. מתקנים כמו מיקרוגל, מקרר, שירותים ומיטת מנוחה נחוצים כדי לאפשר לצוות להתרענן, לאכול, לנוח ולשמור על כשירות פיזית ומנטלית במהלך גיחות כה ממושכות, ובכך להבטיח את בטיחות ודיוק המשימה.
- 5 מהי משמעות התואר “מטוס מפונק” בהקשר לתחזוקת ה-B-2? התואר “מטוס מפונק” מתייחס לעלויות התפעול והתחזוקה הגבוהות במיוחד של ה-B-2. הוא דורש האנגרים מיוחדים עם בקרת טמפרטורה, עבודת תחזוקה מדויקת על ציפוי בולע המכ”ם, והחלפה תכופה של רכיבים. כל אלו הופכים את תפעולו ליקר ומורכב ביותר בהשוואה למטוסים אחרים.
המפציץ האסטרטגי B-2 ספיריט, בעיצובו הייחודי ובטכנולוגיות החמקנות פורצות הדרך שבו, מהווה אתגר אדיר למערכות הגנה עוינות, ומציע יכולות תקיפה הרסניות בעלות רלוונטיות מכרעת לאתגרים גלובליים, כולל מתקני גרעין מבוצרים.
המפציץ B-2 ספיריט: פיתוח מהפכני בעידן המלחמה הקרה
בשנת 1976, לנוכח התפתחויות משמעותיות ביכולות הגילוי וההגנה האווירית של ברית המועצות, התעורר צורך אסטרטגי מחודש בפנטגון האמריקאי. עד אז, התפיסה המבצעית התבססה על יכולת מתקפת פתע גרעינית באמצעות טילים בליסטיים, צוללות ומפציצים, במטרה לשתק את יכולת התגובה של היריב. אולם, השיפורים בטכנולוגיה הסובייטית איימו לנטרל אסטרטגיה זו, שכן כל מתקפה הייתה צפויה להתגלות מראש ולגרור תגובה גרעינית נגדית.
בתגובה למגבלה אסטרטגית זו, הוחלט לפתח מפציץ חמקן – כלי טיס שיוכל לשהות בקרבת שטח אויב למשך תקופות ארוכות מבלי להתגלות, ובכך להבטיח יכולת הכרעה בעת הצורך, ללא סיכון מיידי למכת נגד. כך נולד פרויקט ATB (Advanced Technology Bomber), שבשנת 1981 זכתה בו חברת נורת’רופ עם עיצוב ה-B-2. זה היה פרויקט יקר ומורכב במיוחד. בעוד שטכנולוגיות חמקנות היו כבר בשלבי פיתוח, השילוב שלהן במפציץ כבד ובעל משימות מגוונות הציב אתגר הנדסי עצום. נורת’רופ נטלה על עצמה משימה שאפתנית: לשלב מערכות תקשורת, ניווט ונשק אמינות לחלוטין עם שיטות בקרת טיסה חדשניות, חומרים מתקדמים, וכמובן, תצורה אווירודינמית לא שגרתית. הפיתוח התעכב והתייקר באופן משמעותי, ועלותו הכוללת הגיעה לכ-90 מיליארד דולרים. מחיר מפציץ בודד עמד על כשני מיליארד דולרים, וכל שעת טיסה עמדה על סך של 135,000 דולרים.
תצורת “הכנף המעופפת” וסוד החמקנות
המפציץ B-2 נבנה בתצורת “כנף מעופפת” טהורה, עיצוב אווירודינמי ייחודי שבו כל שטח הפנים של כלי הטיס מפיק עילוי, בעוד הגרר מינימלי באופן יוצא דופן. תצורה זו מאפשרת גם מרחב עצום למיכלי דלק. התוצאה היא טיסה חלקה במיוחד, המסוגלת לכסות טווחים ארוכים במיוחד, גם עם מנועים חלשים יחסית. זוהי תצורת עיצוב מושלמת עבור מפציצים כבדים, המיועדים לחצות יבשות ואוקיינוסים כשהם עמוסים בציוד ונשק. חברת נורת’רופ הייתה חלוצה בתחום זה ופיתחה מספר דגמי כנף מעופפת שקדמו ל-B-2, אף על פי שלא הגיעו לשלב מבצעי.
היכולת של ה-B-2 לחמוק מגילוי ולהקשות על עקיבה היא זו שהופכת אותו לכלי לחימה כה מאיים. טכנולוגיית החמקנות מבוססת על הקטנת “שטח חתך המכ”ם” (שח”מ), המייצג את גודלו של המטוס בעיני חיישן המכ”ם שמנסה לאתר אותו. שח”מ מושפע משטח הפנים האמיתי של המטוס, מזווית הסריקה של אנטנת האויב, ומחומרים מהם המטוס עשוי. ה-B-2 אינו המטוס החמקן ביותר בעולם כיום (מטוסי קרב כמו ה-F-35 וה-F-22 משיגים שח”מ קטן יותר), אך בהתחשב בגודלו העצום (שטחו גדול פי יותר ממאה משל מטוסי קרב), שח”מ של כ-1 מטר רבוע (שהוא 0.209% משטחו האמיתי) הוא הישג הנדסי יוצא דופן. הוא מסוגל לבלוע, להסיט או לטשטש את שידורי המכ”ם, ובכך לאפשר טיסה בשטח אויב בראש שקט יחסי.
כיצד מצליח המפציץ B-2 להישאר חמקן למרות גודלו העצום? המפציץ B-2 משיג את חמקנותו בזכות שילוב של תכנון אווירודינמי ייחודי (צורת “כנף מעופפת”), שימוש בחומרים בולעי מכ”ם המפחיתים את החזר האותות, ומערכות אלקטרוניות הממסכות את החתימה התרמית והאלקטרומגנטית שלו. למרות ממדיו הגדולים, כל היבט בעיצובו נועד למזער את “שטח חתך המכ”ם” ולהקשות על גילויו על ידי מערכות הגנה.
יכולת תמרון יוצאת דופן ללא הגה כיוון אנכי
תצורת הכנף המעופפת של ה-B-2, המצמצמת באופן דרמטי את חתימת המכ”ם שלו וחוסכת מקום ומשקל, מעלה שאלה מהותית: כיצד כלי טיס כה גדול מסוגל לבצע תמרוני סבסוב (פנייה על צירו האופקי) ללא סנפיר אנכי או הגה כיוון? הפתרון ההנדסי טמון במערכת בקרת הטיסה המתקדמת שלו, המשלבת טכניקה המכונה “מאזנות מפוצלות”.
מאזנות הן משטחי תמרון הממוקמים בכל כנף ומאפשרים לשנות את זרימת האוויר סביב הכנף, ובכך לגרום למטוס להתגלגל ימינה ושמאלה ביחס לציר התנועה. אצל ה-B-2, כל מאזנת מחולקת לשניים ומסוגלת לנוע כמשטח אחד, או להיפתח וליצור מחסום לזרימת האוויר הן מעל והן מתחת לכנף. כאשר מאזנת מפוצלת כזו נפתחת בכנף אחת, היא מייצרת גרר מוגבר באותה כנף, ומתפקדת כציר המאפשר למטוס לסבסב לכיוון הרצוי. כאשר שתי המאזנות פתוחות באופן מלא, הן משמשות כמעצורי אוויר, כלי חיוני להאטה משמעותית בעת נחיתה או תמרון. טכניקה זו אינה המצאה חדשה; חברת נורת’רופ פיתחה אותה כבר בשנות ה-40 והטמיעה אותה בדגמים מוקדמים יותר, מה שהעיד על העיצוב המתקדם של ה-B-2.
מעבר לצורתו הייחודית וליכולותיו האווירודינמיות, ה-B-2 משלב טכנולוגיות חמקנות נוספות. מערכת חכמה לפיזור חום מארבעת מנועיו מבטיחה שלא ייווצרו “לפידים” תרמיים שיהיו גלויים למרחוק. החתימה התרמית של המפציץ קטנה מאוד, מה שמקנה לו יתרון על פני מטוסי קרב חמקנים אחרים. בנוסף, המפציץ כולל רכיבי בידוד מיוחדים שממסכים שידורים ופעילות חשמלית, יחד עם מערכות תקשורת מאובטחות, אשר מונעות מהאויב לזהות את נוכחותו. צבעו האפור כהה של ה-B-2 אינו רק אסתטי; זהו ציפוי ייעודי העשוי מחומרים פחמניים ופולימרים הסופגים גלי רדיו של מכ”ם, ומצמצמים באופן ניכר את החזר השידורים. ניסיונות לצבוע מפציץ B-2 בגוון בהיר יותר למבצעים באזור הקוטב נפסקו, לאחר שהתברר כי תוספת הצבע פוגעת ביעילות החמקנות.
ארסנל הרסני: יכולות הנשק של ה-B-2
בליבת המפציץ B-2, מאחורי תא הצוות, נמצאים שני תאי חימוש עצומים. גודלם מאפשר נשיאת ציוד ונשק שאינם ניתנים לשילוב במטוסים אחרים. למשימות הפצצת שטח, המטוס יכול לשאת 80 פצצות של חצי טון כל אחת, המונחות לוויין ומסוגלות לפגוע כל אחת במטרה שונה בדיוק רב. למבצעי תקיפה אסטרטגית, הוא מסוגל לשאת 16 טילי שיוט כבדים – מספיק כדי לשתק תשתיות קריטיות במדינה שלמה. כאשר המשימה כוללת כלי שיט, ה-B-2 מצויד באמצעים מיוחדים המסוגלים לנטרל אונייה בפגיעה אחת. במקרים של התקפה גרעינית, המפציץ יכול להטיל עד 16 פצצות אטום מדגם B83, כאשר כל אחת מהן בעוצמה של 1.2 מגה-טון חומר נפץ – עוצמה המקבילה לשמונים פצצות הירושימה.
מהי יכולתו הייחודית של ה-B-2 בהתמודדות עם מתקני גרעין תת-קרקעיים כמו באיראן? ה-B-2 נושא פצצת GBU-57, נשק חודר בונקרים המכונה “מפצח בונקרים”, המסוגל לחדור לעומק של 60 עד 80 מטרים בקרקע לפני התפוצצות. פצצה זו, השוקלת למעלה מ-12 טונות ומעוצבת לחדירה מקסימלית, מאפשרת למפציץ לנטרל מתקני גרעין תת-קרקעיים מבוצרים, כפי שישנם באיראן, אשר חסינים מפני נשקים קונבנציונליים רגילים.
הפתרון לאיום הגרעין האיראני: פצצות מפצחות בונקרים
הנשק הספציפי שהביא את המפציצים החמקנים למרכז תשומת הלב באזור המזרח התיכון הוא פצצת GBU-57, נשק ענק וחודר-קרקע. פצצה זו מסוגלת לחדור לעומק של 60 עד 80 מטרים של קרקע בטרם תתפוצץ, ובכך מאפשרת להשמיד מתקני גרעין מבוצרים שנחצבו במעבה האדמה, כפי שקיימים באיראן.
כל היבט בתכנון פצצת ה-GBU-57 נועד למקסם את יכולת החדירה: מעטפתה עבה ועשויה מסגסוגת קשה פי 2.5 מפלדה המשמשת לבניית קני תותחי ארטילריה. מערכת ההנחיה שלה מדויקת ביותר, ומאפשרת פגיעה נקודתית במידה ומתקבל מידע מודיעיני על נקודת תורפה בבונקר. שלדת הפצצה כוללת “צלעות פירוק” מובנות, המשמרות את האנרגיה שלה בעודה נעה בתוך הקרקע ומונעות ממנה להתעקם או לעצור לפני שהגיעה לעומק המרבי. מטען הנפץ שלה חזק במיוחד, ומשקלה הכולל עולה על 12 טונות – בדומה למשקל מטוס קרב F-16 שלם. ה-B-2, ראוי לציין, מסוגל לשאת שתי פצצות GBU-57. יכולת זו מעניקה לו עליונות אסטרטגית בהתמודדות עם איומים מבוצרים במיוחד.
מערכות מתקדמות ונוחות צוות למשימות ארוכות
המפציץ B-2 נחשב לאוצר מודיעיני: על סיפונו מותקנים סוגים רבים של ציוד מסווג לתקשורת מכל קצוות העולם, למסך ולהגן על השידור מפני כל גורם עוין. בין היתר, קיימת גם יכולת תקשורת ישירה עם גורמים בכירים ביותר. בנוסף, המפציץ מצויד במחשבי משימה מתקדמים המקבלים נתונים על גזרות רחבות, ולא רק על האזור הספציפי של המשימה. לעיתים קרובות, גיחות ה-B-2 נמשכות למעלה מיממה, וייתכנו שינויים בתוכניות, כגון מטרות חדשות או אזורים חדשים הדורשים מענה מיידי.
מסיבות ביטחוניות חמורות, אסור שציוד מסווג כלשהו ייתפס על ידי האויב במקרה של התרסקות או תאונה. לכן, לכל המערכות הקריטיות והגיבויים שלהן קיימים רכיבי השמדה עצמית אוטומטיים. תכונה זו, אף שהיא חיונית, הולידה בדיחות בקרב צוותי הקרקע, הטוענים שהמטוס מוכן “לשרוף את עצמו לרמת דארת’ ויידר פינת ספון בכל רגע נתון”, וכי הוא כולו “ממולכד”, אולי למעט הגלגלים והשירותים.
צוות ה-B-2 מורכב משני אנשים: טייס ומפקד משימה. הטייס המשנה הוא למעשה המטוס עצמו, בזכות רמות אוטומציה גבוהות בתחומי הניווט, הדיווחים, העברת הנתונים ועוד. מאחורי תא הצוות, קיים אזור ייעודי לנוחות הצוות במשימות ארוכות טווח. אזור זה כולל אסלה, מיטת יחיד עם שיכוך רעידות, מסכים המאפשרים צפייה בנתוני משימה (ואף דווח על צפייה במשחקי פוטבול חשובים), מיקרוגל, מקרר ומתקנים נוספים.
מדוע נדרשים למפציץ B-2 מתקנים כמו מיקרוגל ושירותים בטיסותיו? מפציצי B-2 מבצעים משימות ארוכות במיוחד, לעיתים נמשכות ימים שלמים, עם טווח טיסה של 11,000 קילומטרים שניתן להארכה באמצעות תדלוקים אוויריים. מתקנים כמו מיקרוגל, מקרר, שירותים ומיטת מנוחה נחוצים כדי לאפשר לצוות להתרענן, לאכול, לנוח ולשמור על כשירות פיזית ומנטלית במהלך גיחות כה ממושכות, ובכך להבטיח את בטיחות ודיוק המשימה.
עלויות תפעול ותחזוקה: מפונק ויקר
מפציצי B-2 יוצאים למשימות ארוכות במיוחד. טווח הטיסה הבסיסי שלהם עומד על 11,000 קילומטרים, ועם תדלוקים באוויר, גיחה אחת יכולה להימשך ימים. לאחר מתקפות הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, לדוגמה, זוג מפציצי B-2 המריא משטח ארצות הברית היבשתית וטס ישירות אל בסיסי אל-קאעידה באפגניסטן, מרחק של 10,000 קילומטרים. המטוסים הטילו פצצות על מפקדות המחבלים, ולאחר מכן שבו לבסיסם. זו הייתה משימה שנמשכה יותר מ-44 שעות ללא הפסקה, והיא נחשבת לארוכה ביותר בתולדות התעופה המבצעית.
כאשר שבים המפציצים מבסיסם, הם מוכנסים לטיפול מדוקדק: ה-B-2 נחשב לאחד המטוסים התובעניים ביותר לתחזוקה. הוא יכול לפעול רק מתוך האנגרים ייעודיים השומרים על טמפרטורה ולחות אופטימליות עבור רכיביו הרגישים. הסבת האנגר רגיל לתנאים כאלו עולה כחמישה מיליון דולרים. תחזוקת ה-B-2 היא מלאכת מחשבת: ציפוי בולע המכ”ם דורש עבודת תחזוקה מדויקת וקפדנית, ורכיבים רבים במטוס מוחלפים לאחר זמני פעולה קצרים יחסית. אין זה פלא שעלויות האחזקה של המפציץ כה גבוהות.
קל לשכוח שה-B-2 תוכנן בשנות השמונים, תקופה שבה התקציבים הביטחוניים בארצות הברית היו אסטרונומיים, והצורך לפתח יכולות עליונות מול ברית המועצות גבר על שיקולי יעילות כלכלית. מסיבה זו, ה-B-2 לא תוכנן בהכרח ליעילות תפעולית. זוהי אחת הסיבות לפיתוחו של מפציץ ה-B-21 ריידר, יורשו העתידי של ה-B-2, שצפוי להיכנס לשירות בקרוב ולתפוס בהדרגה את מקומו כחוד החנית של כוח המפציצים האסטרטגיים האמריקאיים.
מהי משמעות התואר “מטוס מפונק” בהקשר לתחזוקת ה-B-2? התואר “מטוס מפונק” מתייחס לעלויות התפעול והתחזוקה הגבוהות במיוחד של ה-B-2. הוא דורש האנגרים מיוחדים עם בקרת טמפרטורה, עבודת תחזוקה מדויקת על ציפוי בולע המכ”ם, והחלפה תכופה של רכיבים. כל אלו הופכים את תפעולו ליקר ומורכב ביותר בהשוואה למטוסים אחרים.
מורשתו של ג’ק נורת’רופ והשפעתו על התעופה
ג’ק נורת’רופ, מייסד החברה שפיתחה את המטוס ואת החידושים שאפשרו את יכולותיו הייחודיות, היה מהנדס אווירונאוטיקה פורץ דרך. נורת’רופ, יליד ניו ג’רזי, הקדים את זמנו שוב ושוב כמעט בכל תחומי התעופה הצבאית. לדוגמה, את תצורת מטוס הקרב הקל של ה-F-16 הגה כ-15 שנה לפני שהפנטגון הבין את הצורך במטוס כזה. נורת’רופ היה מאמין נלהב בפוטנציאל של תצורת “הכנף המעופפת” וביסס עליה שני מפציצים כבדים נוספים, אף על פי שהם לא נכנסו לשירות מבצעי. חזונו ויכולותיו ההנדסיות הניחו את היסודות לפיתוחים טכנולוגיים רבים שהשפיעו על עולם התעופה.
המפציץ B-2 ספיריט הוא כלי טיס שנולד מתוך צורך אסטרטגי עמוק, והוא מסמל את פסגת הטכנולוגיה הצבאית. יכולותיו הייחודיות, בפרט חמקנותו ויכולתו לשאת חימוש כבד ומדויק – כולל נשקים המיועדים לנטרול מתקנים תת-קרקעיים מבוצרים – מעניקות לו מעמד ייחודי בארסנל של ארצות הברית. כוחו הטכנולוגי וההרתעתי הופכים אותו לשחקן משמעותי במאזן הכוחות הגלובלי, ומדגישים את חשיבות החדשנות הטכנולוגית בעיצוב עתיד הביטחון העולמי.
