רשלנות רפואית - התרשלות הצנתור




מקרה חמור של רשלנות רפואית בעקבות צנתור הובא בפני שופט שקבע כי ביה"ח התרשל בטיפולו בקשיש.

מדובר במנוח פרופ' ח. מ. ז"ל נ' רופא מנהל מחלקת הרדמה והתאוששות בדימוס, כבן 84 בעת אירוע המקרה, שעבר צנתור בבית חולים. בשעות הערב שלמחרת הצנתור, החל מצבו מתדרדר.

למרבה הצער התדרדרות זו נמשכה מספר ימים. לבסוף התברר כי חיידק השוכן ברגיל על פני העור, חדר לתוך גופו וגרם לזיהום שהסב לו נזק רב. מומחה מטעם התובעים שתבעו לרשלנות רפואית בטיפול ובאבחה קבע כי היו למנוח סימני ספסיס קלאסיים לקשיש, חום שאינו גבוה, לויקוציטוזיס מתונה, וכן סימנים לא ספציפיים, כמו בלבול, חוסר תאבון, והיפותרמיה המאפיינים ספסיס.

טענת ההגנה של מומחה הנתבעים, הייתה כנגד רשלנות רפואית הם טענו כי הרופאים במחלקת צנתורי הלב סברו כי החום נובע מאירוע לבבי, ולא מזיהום, כי ההסתמנות של הזיהום אצל החולה לא הייתה אופיינית לזיהום. אבל גם מומחה הנתבעים הודה בחקירתו כי זיהום יכול להופיע אצל קשיש בחום נמוך, עם עלייה מתונה של כדוריות הדם הלבנות. כן הסכים מומחה הנתבעים כי על רופא לחשוב על אפשרויות אלו, ולפעול בהתאם על מנת למנוע מצב של רשלנות רפואית ונזק לחולה.

על האפשרות שהצוות הרפואי המומחה בתחום הלב, רואה רק את הבעיה הלבבית אמר השופט: "לטעמי, זו בדיוק הבעיה במקרה זה. מחובתו של הרופא ליזום ולבצע אבחנה מבדלת מקום בו סימפטומים זהים מובילים לאבחנות שונות. נכון הוא, שנטיית הצוות הרפואי, המומחה בתחום הלב והמטפל בבעיה לבבית, הינה לייחס את הסימפטומים לבעיה שמקורה האפשרי - הינו הלב. אך צפיית הדין מהרופא הסביר הינה, כי במסגרת שיקוליו יבחן אף אפשרויות סבירות אחרות, אפילו רחוקות, במטרה לשלול אפשרות לנזק כה קשה כפי שאירע בפועל."

השופט אליהו בכר קבע כי ביה"ח נקט במידה של רשלנות רפואית כאשר לא זיהה במועד כי התפתח זיהום. וכן קבע כי העדר טיפול במועדו בבעיה של ספסיס עלול לגרום לנזק עצום לחולה, במיוחד לחולה קשיש.